עובדי המחצבה בפלוסנבורג לצד הריסות הטירה, 1896
(רכוש פרטי)

פלוסנבורג נותר יעד תיירותי למטיילים. אזור הגבול משך קבוצות לאומניות, אשר ראו בהריסות הטירה מבצר של התנגדות ל"עמים הסלאביים".

תוכניות הבנייה של המדינה הנציונאל סוציאליסטית יצרו דרישה הולכת וגוברת לגרניט. כתוצאה מכך, בעלי המחצבות ועובדיהן קיבלו בסבר פנים יפות את עלייתה של המפלגה לשלטון.


לפני הקמת מחנה הריכוז, פלוסנבורג היה כפר קטן ביער בפאלץ העילית. החל מתחילת המאה ה-19, מספר מחצבנות נפתחו באזור, בכדי לנצל את משאבי הגרניט המקומיים, ופלוסנבורג הפך לכפר פועלים. באותה התקופה, האזור התפרסם כיעד תיירותי. לאחר עליית המפלגה הנציונאל סוציאליסטית לשלטון, משאבי הגרניט והטירה הפכו לסימני ההיכר של האזור.

תעשיית המחצבה עיצבה את היחסים החברתיים בכפר והייתה בעלת השפעה על התרבות והתפיסה העצמית של התושבים.